<h1>העיטור אות מ' מתנה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו ואטמרו וכתובו לה איכא דאמרי דלא אמר להו כתובו בשוקא ובבריתא מאי ביניהו איכא ביניהו סתמא. ואסיקנא אבעיא להו סתמא מאי כלומר היכא דלא אמר להו כלל הלכתא כלישנא בתרא או לא (ומסתברא) [ומסקנא] הלכתא דחיישינן ללישנא בתרא. ואנן דלא חיישינן לסתמא ולא אמרינן כתובו בשוקא ובבריתא דלאו מנהגא דילן למכתב בשטרי כתובו וחתומו בשוקא ובבריתא כי אמר כתובו סתמא מסתמא כתיקון שטרות קאמר אבל בימי רבותינו היו כותבין. אבל רבינו חננאל גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא ברייתא והכי איתא בנוסחא עתיקא דילן. והיינו דקאמר איכא בינייהו סתמא דאמר להו לא תיתבו ללישנא קמא כשר וללישנא בתרא פסול אבל היכא דלא אמר להו כלל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא חיישינן ולאו טמירתא היא. ואף על גב דאית בה קנין מתנתא טמירתא היא ולא מגבינן בה. אמר רבא והויא מודעא לחבירתה. וליתה כדאסיקנא בגמרא ולא היא התם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דיהיב אבל הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא ליה דליקני. ומסתברא לא שנא טמירתא קדימא לחבירתה ולא שנא טמרתא בתראה ולא שנא בהנהו נכסי גופייהו ולא שנא אחריני ולא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי ולא שנא לאחריני ההיא דהויא טמירתא אפילו מודעא לא הויא וההיא דהויא בפרהסיא מגבינן בה. ואיכא נוסחא בההוא גברא דאזל לקדושי אתתא ברישא כתבינהו לה והדר כתבינהו לבריה ואיכא נוסחא ברישא לבריה קשישא והדר כתבינהו לה. ודייקי רבוותא מדקאמר סתמא חיישינן ולא קאמר לא קני אלמא חששא היא ואיכא לדקדוקי עלה דמילתא כגון דפייס מניה חד גברא למכתב ליה מתנה וקא מדחי ליה זימנא בתר זמנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובו ליה סתמא דההיא ודאי איכא למיחש למתנתא טמירתא וכגון ההיא אתתא דלא בעיא מקדשא ליה עד דכתב לה וכו' אבל כתב לה מדעתא דנפשיה ליכא למיחש להאי חששא ולא מחזקינן לה בסתמא למתנתא טמירתא וכן השיב רבינו אלפסי. וכתב דבמתנה מעכשיו כיון דמטיא לידיה קמא ברשותיה ואפרסמא ליה מילתא ולא חיישינן לסתמא וכי חיישינן — למתנה דהויא לאחר זמן הוא ואי הדר ביה מקמי דתמטי האי מתנה לידא דמקבל וקא טעין למתנתא טמירתא איכווני טענתיה טענה דהא לא מטא לידא דמקבל כי היכי דנימא דתתפרסם בהכי. והיכא דאמר להו לסהדי לא תגלו האי מתנתא עד דמטי זמן פלני מתנתא טמירתא היא והאי דכתבו רבוותא שכיב מרע דאמר לא תגלו האי מתנתא עד לאחר מיתה לאו מתנתא טמירתא היא משום דמתנת שכיב מרע לאחר מיתה היא ובעידנא דקא מקני ליה מילתא דעבידא לאיגלויי היא ולא הויא טמירתא אבל הכא בההיא שעתא דקא מקני לה מתנה טמירתא הויא ולאו מתנה היא. לרב המחבר איכא מאן דאמר דמתנתא טמירתא ממשעבדי לא גבי מבני חרי גבי וליתא דלא גביא כלל.
<h2>דף מא.</h2>
גרסינן בפרק שנים אוחזין [ב"מ י"ח ע"א] מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתקי מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר. תנו רבנן איזהו דייתיקי וכו' כדאיתא במתנת שכיב מרע. שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם הא אמר תנו נותנים ואוקימנא מתניתין בשכיב מרע בדידיה דבר מיהדר הוא וליכא חששא. והאי דקתני מתנות איכא למימר חדא קתני דייתיקי של מתנות אי נמי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע קאמר וברייתא דקתני דיתיקאות אפותיקי ומתנות אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה (בבריא) [בבריה] דלאו בר מהדר הוא כדמפרש בגמרא ומתנות נמי במתנת בריא ממש ואף על פי ששניהן מודים לא יחזיר. וליכא למפרך והא אידי ואידי מתנה קתני דהא איכא לאוקומי מתניתין כדפרישית. ואיכא מאן דפריש הא אמר תנו נותנין אשכיב מרע קאי דליכא למיחש ביה שמא כתובין היו והכי קאמר דייתיקי שכיב מרע [ו]מתנת בריא לא יחזיר דאיכא למיחש שמא כתובין היו הלכך כל היכא דאיכא למיחש חיישינן הא אמר תנו דליכא למיחש שמא כתובין היו כגון בשכיב מרע נותנין. ומסתברא מהא פירושא דרב יהודאי דשכיב מרע מצי למעבד מתנה דיליה מתנת בריא.
כתב מתנת בריא בכך וכך איך אמר לנא פלני הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בשוקא ובבריתא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואקניתי ליה לפלני דנן במתנתא שרירא וקיימא ביתא דילי ואילין מצרנהא לרוח מדינחא מצר פלני ולרוח מערבא מצר פלני ולרוח דרומא מצר פלני ולרוח ציפונא מצר פלני וכל מה די בגו מצרניא אילין יהבית ליה לפלני דנן מתהום ארעא ועד רום רקיעא עם כל זכותא דאית לי בגוה וכל עמלא ושבחא דאית לי בה ולא שיירית מינה קדמאי כלום וכדו השתא ליזיל ולזכי ולחזיק בה ויהיבנה ליה ולירתיה בתריה למקנא ולמירת ולאורותה ולזבונה ולמשכונה ולמעבד מינה כל רעות נפשיה וכל מאן דייתי ויקום ויערער על מתנתא דא עלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ולסלוקי כל ערערתא ולאוקומי מתנתא דא בידיה ובחזקתיה ובידא דאתי מחמתיה דברעות נפשאי ובביטול כל מודעי יהבית ליה האי מתנתא בפרהסיא מיומא דנן ולעלם דלא להשנאה בה ודלא למהדר מינה וכך אמר לנו פלוני דנא אחריות מתנתא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע כאחריות וחומר שטרי מתנתא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם יש לו אשה כותב איך אמרו לנא פלנית ובעלה פלני וכו'. ומנהג בישיבה אפילו יש לו נכסים הרבה קונין מן האשה תחלה כדכתיבנא במחאה. ואם מטלטלין הן כותב יהיבנא ליה קרקע כל דהו בדרתא דילי ואגבן יהיבנא ליה מטלטלין כך וכך.
<h2>דף קכח:</h2>
ומתנה באחריות דכתב דקנאי ודקנינא וקנה ומכר איכא מאן דאמר מתנה כמכר ומוציא מיד לקוחות ואיכא מאן דאמר דלא אלים כח מתנה בכח דאקנה שיוציא מיד הלקוחות היכא דמכר אבל מניה דידיה גבי. ובתשובת הגאון הנותן מתנה לאחר מותו ולא נודעו אותן הנכסים שהיו לו באותה שעה, דינא נוטל הודאי והספק יחלוקו. במה דברים אמורים בזמן שנודע שקנה אחרי כן ואם לאו הכל בחזקת מקבל המתנה והטוען שקנה אחרי כן עליו להביא ראיה.
<h2>דף קלז:</h2>
גרסינן בפרק יש נוחלין (קל"ז:) אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו לו יצא לא החזירו לו לא יצא הא קא משמע לן דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וכן הלכתא. ומסתברא דוקא מתנה שאינה בהערמה שנתן לו רשות לעשות בה המקבל כל הנאתו כל זמן שהיא ברשותו אבל מתנה שהיא בהערמה והנותן נותנה להנאת עצמו ולא להנאת המקבל לאו מתנה היא כההיא דבית חורון דאמרינן התם (נדרים מ"ח.) כל מתנה שאם הקדישה אינה מוקדשת אינה מתנה. ירושלמי כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה כלומר שלא נתנה לו אלא על מנת שיבא אבא ויאכל עמו בסעודה. ואיכא מאן דאמר לדעת בית חורון באתרוג לא יצא. וליתא. גרסינן בנדרים בפרק השותפין (מ"ח:) ההוא גברא דהוה ליה ברא דשמיט כיתנא אסרינהו לנכסיה עליה אמרו ליה ואי הוה בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להו לקני הדין ואי הוי צורבא מרבנן לקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות היא ולא קני ורב נחמן בר יצחק אמר קני על מנת להקנות קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא אי תפיש ליה לא מתפיש ועוד סודרא על מנת להקנות השתא, נכסי אימת מקני להו לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לכי הוי הדרא סודרא למריה אמר ליה רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון קני על מנת להקנות הוא ולא קני זימנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו... ומסתברא דרבא ורב אשי קיימי כוותייהו דפומבדיתאי וקני על מנת להקנות לא קנה.
תשובה לרבינו אלפס הנותן מתנה לחבירו על תנאי שכל זמן שיצטרך קודם מיתה שיחזור בו תנאי ממון הוא וקיים וכשיתברר אצל קרוביו ושכיניו שהוא צריך חוזר אבל ראיה ברורה אין מבקשין ממנו ואין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין.
<h2>דף קנה:</h2>
גרסינן בפרק הנזקין (גיטין נ"ט.) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו' מחוי רב יהודה כבר שית לתינוקת וכבר שבע ותינוק וטעמא משום כדי חייו. וכתב רבינו האי גאון במקח וממכר בסברא דיליה שאין לו למכור אלא כדי חייו ואם יש לו ממון הרבה ינתן לו ממנו מעט לסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר ואף על פי שאין צריך לכדי חייו. ולא בריר לן דהוה ליה למימר בכדי חייו. מתנתו מאי ואסיקנא מתנתו מתנה אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת ואפילו מטלטלין דאבוה. ואסיקנא בפרק מציאת האשה (כתובות ע'.) בשאין שם אפטרופוס וכן הלכתא. ודוקא במטלטלי אבל במקרקעי עד שיביא שתי שערות כדאיתא בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ה:) ולעדות עדותו עדות אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא. אמר אמימר ומתנתו מתנה כלומר אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר כיון שהביא שתי שערות מתנתו מתנה אפילו במקרקעי דאבוה. ואיפסקא התם הלכתא כאמימר. ומסתברא אפילו יש שם אפטרופוס מתנתו מתנה והרי הוא כבן עשרים שמוכר בנכסי אביו אפילו במקום אפטרופוס דהא גדולה מן הנשואין אף על גב דאיכא שליש אם אמרה ינתנו לבעלי הרשות בידה להוציא מתחת ידי שליש (כתובות ס"ט:) קל וחומר מיד אפטרופוס. ואפילו גדולה מן האירוסין אי לאו דמצוה לקיים דברי המת הרשות בידה. ושמעינן מינה אפטרופוס שמנהו אבי יתומין או בית דין הרשות ביד היתומים הגדולים להוציא האפטרופסות מידו וכן הלכתא. ירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן אחר זמן גזלו גזל גמור וזוכה לעצמו וכו' ולעולם אין גזלו מחוור עד שיביא שתי שערות וכו' כדאיתא בזכוי.
<h2>דף קנז:</h2>
ומתנה באחריות דכתב דקנאי ודקנינא וקנה ומכר איכא מאן דאמר מתנה כמכר ומוציא מיד לקוחות ואיכא מאן דאמר דלא אלים כח מתנה בכח דאקנה שיוציא מיד הלקוחות היכא דמכר אבל מניה דידיה גבי. ובתשובת הגאון הנותן מתנה לאחר מותו ולא נודעו אותן הנכסים שהיו לו באותה שעה, דינא נוטל הודאי והספק יחלוקו. במה דברים אמורים בזמן שנודע שקנה אחרי כן ואם לאו הכל בחזקת מקבל המתנה והטוען שקנה אחרי כן עליו להביא ראיה.
<h2>דף קסט.</h2>
גרסינן בפרק [גט פשוט] וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו. כתב רבינו חננאל לית הלכתא כוותיה דקיימא לן אין אותיות נקנות במסירה. וסברא דילן במאמר שישי בשמות הבעלים.
